theONE

מנחם בגין - נאום בהפגנת הענק נגד הסכם השילומים

,ב־9 בינואר 1952 עמדה הכנסת לדון בהסכם השילומים עם גרמניה. בבסיסו של הסכם השילומים עמדה התפיסה כי גרמניה

.כנושאת באחריות על השואה, תשלם פיצויים על כך למדינת ישראל

הדיונים על ההסכם נערכו בין שר החוץ משה שרת והקנצלר המערב גרמני קונרד אדנאואר. תומכי ההסכם, בראשם ראש הממשלה
.בן גוריון ומפלגתו מפא"י, בחנו את הנושא באופן פרקטי וסברו כי הייתה זו הדרך היחידה להמשיך ולקיים את כלכלת המדינה

למרות תמיכה זו, רבים בציבור ובכנסת ישראל התנגדו להסכם זה. בין המתנגדים הייתה חרות הימנית שבאופוזיציה בראשות מנחם בגין. המתנגדים טענו כי אסור לחתום על הסכם עם הגרמנים מאחר והדבר עשוי להתפרש כמתן לגיטימציה לאלו שעסקו .בהשמדת יהודים, ובוודאי שלא ניתן היה לקבוע תג מחיר על הנזק בנפש

לקראת הדיון בכנסת, ב-7.1.52, נסגרו לתנועה כל הרחובות הסמוכים. סביב הבניין הוקמו מחסומים וגדרות תיל, וצה"ל הועמד .בכוננות על רקע אפשרות של מרד אזרחי נגד הממשלה. העצרת שכונסה ע"י מתנגדי ההסכם משכה אליה 15,000 איש

נאומו של בגין בהפגנה נגד ההסכם היה בנוסף להיותו שיאו של המאבק, לקריאת תיגר של ממש על המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. בנאום בגין, שאיבד את אביו בשואה, קרא בגלוי בפומבי ובמילים מפורשות למרי אזרחי ולמסירת חיים כנגד ההחלטה על .אישור הסכם השילומים

קטעים מהנאום המלא

בני ירושלים, אזרחי ישראל, הערב עומד לקרות המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו. בשעה מרה זו נעביר לנגד רוחנו את אבותינו הקדושים, אמהותינו הטבוחות ותינוקותינו שהובלו במיליונים לטבח על-ידי השטן שיצא מתחתית הגיהינום להחריב את שארית עמנו. לא היה אכזר אחד בעולם אשר העיז להגיע למעשה תועבה בממדים כפי שנעשו על-ידי המרצחים הגרמנים. את אבי הזקן, יחד עם חמש-מאות יהודי בריסק, הוציאו אל הנהר וטיבעום שם. נערות תמימות נקברו חיים כשראשיהן למטה. תינוקות נקרעו מזרועות אמהותיהם ונשלחו אלי כבשן ואש. לא הרג בלבד היה כאן, זו הייתה התעללות גסה וברבריות מאין כמוה, מעשה אשר אין מילים בפי אנוש לתאר .את עומק הזוועה, שאין לו תקדים בהיסטוריה

והנה היום הזה, ארבע שנים לאחר האתחלתא דגאולה, עומד ראש הממשלה העברי ומודיע כי ילך לגרמניה בכדי לקבל כסף, כי ילך בעד !בצע כסף למכור את כבוד עם ישראל ולהטיל עליו חרפת עד

הם אומרים שקמה ממשלה גרמנית חדשה, שאיתה אפשר לדבר, לנהל מו"מ ולחתום על הסכם. לפני בוא היטלר לשלטון הצביע עבורו .העם הגרמני. בצבא הגרמני שירתו 12 מיליון נאצים, אין גרמני אחד שלא רצח את אבותינו. כל גרמני הוא נאצי. כל גרמני הוא רוצח
!אדנאואר הוא רוצח. גוסטרף הוא רוצח. כל עוזריו מרצחים הם

אך זהו החשבון שלהם: כסף, כסף וכסף! בעד כמה מיליונים דולרים עומדת להיעשות התועבה. הם יבטיחו אולי להקים "סולל בונה" דש, אך זה יימס ויבוזבז תוך זמן קצר - ואיפה הם יקחו עוד ששת מיליונים יהודים בכדי לקחת כפסים מאת רוצחיהם? הן זוהי זוועת הזוועות

נמצא איתנו פרופסור קלוזנר, אחד מגדולי ההיסטוריונים בישראל, והוא יעיד: האם מאז מעשה פילגש בגבעה נעשתה תועבדה גדולה ?אחרת מזו אצל העם העברי? האם נעשה פילוג עמוק יותר בתוך עמנו ממעשה זה

.עם עומדים לחתום על הסכם עם גרמניה, ולומר שגרמניה זה עם ולא מה שהיא: עדר זאבים ששיניו טרפו ואכלו את עמנו

אף על פי שהדם ההוא נשפך כמים, לא היה לשווא. הוא נתן לנו את הכוח לקום נגד המעבד הבריטי, כי תמיד שאלנו את עצמנו: במה טובים אנו מאבותינו השחוטים? למה הם מתים ואנו חיים? הדם ההוא - הקדוש והמקודש - לימדנו מלחמה והדריכנו על במות אויב! ובזכות הדם ההוא נהפך לראש הממשלה בן-גוריון, העריץ הקטן והמניאק הגדול, שאינו מוסר לעצמו דין וחשבון על עומק השואה ועל ?חומרת הסכנה. כיצד נראה בעיני העמים כשקלוננו ייצא לרבים, כי הלכנו אל רוצחי אבותינו לקבל עבור דמם כסף

אומנם אנו עדיין מוקפים אויבים, אך רכשנו את כבוד העם. והנה באתם אתם, ספסרים עריצים, באתם לחסל את כל מה שהושג בדמנו, !שוב ייהפך העם לבוץ, לחרב הפוגרומים וההשמדה

בעוד שעה עומד אני להשמיע את דברכם לפני הכנסת. הוא אומרים שאנו מביימים זעם עם במסחק בדם ששת המיליונים. והנה - בואו טמעים, וראות את ההמון העצום העומד תחת הגשם ובקור, הוא מוכיח שלבו זועם וזועק, ונשבע כי הדבר לא יהיה ולא יקום

!לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה

לו צריך היה לביים את הזעם הזה, הייתי מתבייש להיות יהודי, אך האמת היא שהזעם פורץ מעמקי הלב היהודי ומוכיח כי עם ישראל אינו עם של שרת ופנקס - עם ישראל הוא עם של הרצל, של נורדו, ושל זאב ז/בוטינסקי, ועם זה יוכיח שאין משא ומתן עם גרמניה

...

ולכן אני אומר לאדון בן-גוריון: לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה, על זה אנחנו כולנו מוכנים למסור את נפשנו. ייהרג ובל יעבור. אין קרבן אשר לא נקריב בכדי לסקל מזימה זו. אדון בן-גוריון העמיד שוטרים, ובידיהם - לפי ידיעות שקיבלנו זה עתה – רימונים וגזים מדמיעים מתוצרת גרמנית, אותם גזים שהחניקו את אבותינו, יש לו בתי-סוהר ומחנות ריכוז... כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות. למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה

אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון... תאמרו לשוטרים היהודים: גם אתה יהודי, אין לנו אפשרות להסכים לזה. אל תרימו יד, כי אין אנו נלחמים על לחם, איננו נלחמים נגד קיצוב - על נשמת העם וכבוד האומה אנו נלחמים. נרים כולנו יד ונשבע בשם ירושלים, בשם עולי הגרדום, בשם זאב ז'בוטינסקי. באם אשכחך חרפת ההשמדה - תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרנה, אם לא אעלה חרפת ההשמדה בראש יגוני.
!בני ירושלים, למערכה! על כבוד ישראל ועתידו! כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל

כל הזכויות שמורות © רינת גרשפלד